"סכנת" הרנטגן
עסקנו בנחיצות הביצוע של אבחון רנטגני. כעת, בואו נדבר על הדברים החשובים ונפרך כמה מיתוסים על הקרינה "המפחידה".
המינון המותר של קרינה מוסדר על ידי תקנות סניטריות ולא צריך לעלות על 1,000 מיקרוזיוורטים בשנה. כדי להגיע למינון כזה במהלך שנה, יש לבצע כמאה צילומים ממוקדים עם מכשיר רנטגן רגיל או כ-500 תמונות עם רדיוויזיוגרף, בערך 80 צילומים פנורמיים של השיניים (אורתופנטומוגרם) או 40 צילומים בסרט. מנה גדולה יותר של קרינה מקבל המטופל בעת ביצוע תומוגרפיה ממוחשבת, ולכן במהלך שנה ניתן לעבור רק דרך 20 טיפולים כאלה.
אתם מסכימים, קשה לדמיין מצב בו יעלה המינון המותר הזה.
הקרני רנטגן "המפחידות" של ציוד ישן וכבד כבר מזמן בעבר. המצב השתנה מזמן. קרן צרה של קרינה (פוקוס נקודתי) וזמן קצר של חשיפה מקטינים את הסיכון האפשרי לחשיפה קרינתית. אנשים נחשפים כל הזמן לקרינה. רקע רדיואקטיבי טבעי הוא נחוץ לחיים רגילים של האדם. ואם נשווה מינונים, אז בחוף הים השומש אנשים מקבלים יותר קרינה מאשר מאבחון רנטגן של השיניים. שלוש שעות מול מסך מחשב שוות לצילום רנטגני של שיניים אחד. אותן שלוש שעות במטוס – חמישה צילומים ממוקדים בציוד המודרני של המרפא
